כשרוצים לדעת ולהכיר את מעלת וסגולת הימים שבהם אנחנו נמצאים ,ישנו כלל פשוט,
התפילות אותם תיקנו חז"ל להתפלל באותם ימים.

בכל ימי הסוכות מוסיפים בתפילה את ההושענות,בכל יום מקיפים את הבימה כשספר התורה נמצא במרכז ואומרים את ההושענות של אותו היום
השיא מגיע ביום הושענא רבה שבו מקיפים שבע פעמים את הספר תורה ואומרים את כל ההושענות כולם.

אלו ימים שבהם השמים פתוחים לשפע גדול.

השאלה היא,מדוע דוקא בסוכות ?
מה יש בימי הסוכות שהם כ"כ מסוגלים לישועות ?

בעל ה'שפת אמת' כותב, שהעניין לצאת מדירת קבע לסוכה – דירת עראי, הוא מעין המצוה הראשונה שנצטווה אברהם אבינו,שאמר לו הקב"ה ,
"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך".

הציווי "לך לך.." הוא לא רק מה לעשות,
הוא גם מורה איך לעשות.
כדי שנוכל להיות במצב של "לך לך",במצב של התקדמות,התחדשות,חייבים לערער את המגבלות שבתוכם אנחנו פועלים.

האדם הוא אוסף החוויות וארועים שהוא אסף במהלך שנותיו.
אנחנו מפרשים את המציאות העכשוית ורואים את הנולד, לפי האדם שנבנה בתוכנו במשך שנות חיינו.

מאוד קשה להשתחרר מתבניות החשיבה,מתבניות הרגש,שיצרנו לעצמנו במשך השנים.
נראה לנו שאנחנו מקבלים החלטות,שוקלים בהגיון את צעדינו…
אבל..תשאלו כל איש מכירות והוא יספר לכם שהכל צפוי מראש..
החוויות שספוגות בנו,מכתיבות לנו את העתיד.

בחג הסוכות אנחנו יוצאים מדירת הקבע אל הסוכה.
הסכך אינו אטום.
מעיקר הדין הסכך צריך להיות כזה שניתן לראות דרכו את הכוכבים.

אברהם אבינו,כך מספרת התורה בפרשת 'לך לך' ,פונה לקב"ה בשאלה,
" ויאמר אברם ה אלוקים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר "
והקב"ה עונה לו,
" לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך"

אבל התורה ממשיכה ומספרת שהקב"ה לא מסתפק בתשובה הזו,
"ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך".

מדוע נצרך הקב"ה להוציא את אברהם מחוץ לאוהל ?
למה לא מספיק לומר לו שזרעו יהיה כמו הכוכבים?

אולי יש כאן הוראה לדורות,
כדי לזכות בישועה מעבר לגדרי הטבע,חייבים לצאת החוצה.
לצאת ולהביט גבוה אל הכוכבים- אל האופק שאינו מסתיים.
להביט אל היצירה הטהורה של יד ה'.
לקבע בלב ש"אין עוד מלבדו".

אותם כוכבים שנצווה אברהם אבינו להביט עליהם,הם אותם כוכבים שמתנוצצים אלינו מבעד לסכך.

צא מדירת קבע,תערער את המגבלות שיצרת לעצמך
הבט אל אותם הכוכבים,ותיכנס להרגשה
ש"אין עוד מלבדו".

שבעה ימים מתחת לכוכבים- שבעה ימים של ישועות מעבר לטבע.

שמעתי על מעשה מצמרר שסיפר לי מישהו ששמע את המעשה מבעל המעשה בעצמו.

הם היו שני בחורים צעירים,חברים טובים, כשהתרגשה עליהם השואה הארורה.
הם נלקחו שניהם אל מחנה ההשמדה הידוע לשימצה – אוושויץ.

באחת מהסלקציות הם מצאו עצמם מובלים יחד עם עוד יהודים לתאי הגזים.
כשהיו כבר מכונסים בפנים,פרץ ביניהם ויכוח,

האחד אמר כי זה הזמן לומר את הווידוי בכונה רבה,עוד מעט,כך הוא אמר לחברו,אנחנו נצרף אל שאר אחינו,אל כל משפחתנו שנמצאים כבר בעולם שכולו טוב, וכדאי שנגיע מוכנים וראויים.
והשני אמר כי זה הזמן להתחזק ב"אין עוד מלבדו", לקבע בלב שהכל רק מאיתו יתברך ואין שום כח שיכול להרע לנו,רק ברצונו יתברך..
ואם נתכוין על זה,כך הוא הוסיף,בודאי נינצל.

להסכמה הם לא הגיעו.
ולכן הם החליטו שכל אחד יעשה כפי הבנתו.
האחד יאמר את הווידוי וחברו יחזק את עצמו במשפט " אין עוד מלבדו"

אבל זה לא עבד…
אותו אחד שניסה להתכוין בכל כוחו במשפט " אין עוד מלבדו" טען שחברו אומר את הווידוי בקול רם ובבכיות ,וזה מפריע לו להתכוין ב
" אין עוד מלבדו"
הם החליטו שכל אחד יפרוש לפינה אחרת של החדר ויעסוק בתפילותיו וכוונותיו,כך שלא יפריעו האחד לשני.

וכך הם עשו.
לאחר כעשר דקות נכנס המרצח הנאצי את החדר,הסתכל על הנוכחים ואמר,
" אין מספיק גז בשביל כולם,מישהו צריך לצאת"

הוא הביט סביבו,הסתכל על אותו אחד שעצם את עיניו והתכוין בכל כוחו על המילים " אין עוד מלבדו",
ושאג עליו תוך שהוא מכה בו
"אתה,צא החוצה".

הוא יצא,והדלת נסגרה.

הוא זכה לעבור את אותם ימים אפלים,לעלות לארץ ולהקים משפחה.

בחג הסוכות קיבלנו את הימים בהם אומר לנו הקב"ה,
"לך לך….הבט נא השמיימה..",
תערער את המגבלות – הגבולות שלך.
בימים כאלו שערי השמים פתוחים ל'הושענות'.

עוד לא הסתיים חג הסוכות,והושענה רבה עוד לפנינו,
אז…בואו נביט אל הכוכבים.

===

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]